אמנות ההקשבה לתחושות הגוף

חודשים שהשיחה המרכזית במפגשים שלנו היתה על מקום העבודה. חודשים של התבוננות והתעוררות לשאלות כמו "מה אני רוצה"? "מי זו שנשארת שם"? "כמה מי שאני זו מרצה ואת מי"? "מי יתאכזב אם אעזוב את מקום העבודה"? "כמה אני צריכה אישור מהסביבה שמה שאני רוצה זה "בסדר" זה נכון"? חודשים שבהם התאפשר לה לזהות את ה"רעשים" שמנהלים אותה, את ה"רעשים" שמעכבים אותה, את חוסר הפניות לייצר שינוי באכילה ואת הקשר בין הדברים, בין התקיעות וחוסר היכולת לקבל החלטה בהקשר למקום העבודה והאכילה. לאט לאט, עם הזמן, התאפשר לה לפתח הקשבה עמוקה למה מדוייק או לא מדוייק עבורה, התאפשר לה מעט יותר להעז לא לדעת מה יהיה אחרי שתעזוב את מקום העבודה למרות שיש כל מיני רעיונות אך עדיין אין משהו קונקרטי שמחכה. להעז להיות עם החשש והפחד מפני אי הידיעה (שעבור מי שהצורך שלה להרגיש בשליטה כל הזמן, זה קשה) להסכים עם האפשרות שתמיד יהיה מישהו שההחלטה שלה לא תמצא חן בעיניו וזה בסדר. לזהות את המסקנות שיש לה על נשים שמחליטות לעשות שינוי, שעוזבות תפקיד "יוקרתי" לטובת תפקיד שמאפשר להן יותר זמן פנוי, אפשרות להיות יותר עם הילדים, יותר בבית, יותר עם עצמן ובעיקר בעיקר, לפתח הקשבה עמוקה לתחושות הגוף, כי בסופו של דבר כשאנחנו מחוברים באמת לאמת הפנימית שלנו, כשהתשובה שלנו מדויקת ובהלימה למה שנכון לנו, הגוף אומר את דברו, בנשימה, בחזה, בגרון, בצוואר, בבטן, בזרועות, בראש.... והגוף אמר את דברו. הגוף כבר מזמן אמר את דברו, רק שלקח לה זמן להקשיב לו באמת או יותר נכון להעז להקשיב לו באמת. והינה, ההחלטה הגיעה ויחד איתה גם האומץ להגיד את רצונותיה בקול רם ולהוציא את השינוי לפועל.

ובפגישה בינינו שיתפה, שאחרי שהודיעה, יצאה מהחדר והרגישה תחושת שחרור גדולה בגוף, בחזה, בנשימה והיא גם יכולה לשים לב כשהפחד או הספק באים לבקר, איך היא יודעת? בגוף, ויחד עם זאת היא שלמה בהחלטתה, איפה? בגוף.
לימדו אותנו הרבה דברים אבל אף אחד לא לימד אותנו את אמנות ההקשבה לגוף.
תקשיבו לו, תקשיבו לגוף טוב טוב, תלמדו לזהות את התחושות באיברים השונים, שימו לב למגוון התחושות השונות, כאב, לחץ, גירוד, דגדוד, נימול, קור, חום... תלמדו מה כל תחושה מאותתת לכם, איזה רגש אותה תחושה מבטאת, יש שם המון מידע עליכם והתשובות המדוייקות ביותר לשאלות שלכם נמצאות שם, בגוף.