האכילה הפרטית שלי

אני זוכרת איך פעם, בתקופה שעשיתי דיאטות, כל פעם כשהתחלתי (כי זה הרי ברור לכם שדיאטות זה משהו שכל פעם מתחילים מחדש), אז כל פעם עלה העניין של ההתמודדות עם הסביבה . הסוגיה הזו  של האם להכריז או לא שאני בדיאטה. כי אם אני מכריזה אז כולם יודעים ואם כולם יודעים אז לא נעים לי לזייף ואז אולי אני אהיה יותר מחוייבת לדיאטה אז אולי בכלל שווה לי שכולם יידעו כי ככה הסיכוי שלי להצליח הוא גדול יותר. כי מה?  זה הרי ממש לא נעים לאכול פתאום איזה עוגה כשכולם יודעים שאני בדיאטה או איזה ביס מארטיק, או גרגר של שוקולד,  או להריח רוגלעך.... J
ואם אני אחליט לא לספר, אז מה? אז העניין הזה שיש מצב שכולם יאכלו ואני לא, נו, אז ברור!!! את בדיאטה!!!  ואז זה מתחיל, מה את בדיאטה? אז איזה דיאטה את עושה ? כי אני שמעתי על דיאטת X,Y,Z, ושמעתי שזו וזו כבר ירדה ככה וככה, וזו שירדה והשמינה חזרה...ומתפתחת שיחה שלמה סביב העניין וממש לא בא לי על זה.
כל הדבר הזה כל ההתעסקות עם העניין של "מה הסביבה תגיד"? ו"כמה היא תתערב לי"? הבנתי שזה מייצר המון לחץ. התחושה שברגע שאני מכריזה שאני בדיאטה אני מייצרת לחץ וסטרס מיותרים לגמרי, כי אני מרגישה שעכשיו חלה עליי חובת ההוכחה, מבחינתי כולם בוחנים אותי, הם יקבעו אם אני שווה או לא ועכשיו הפחד מכשלון ואי עמידה בצפיות "שלהם" מימני הולך ומתעצם ואז כשזה לא הולך (והרי ברור שזה לא ילך כי מי יכול להתמיד בדיאטה לאורך זמן) אז חווית הכשלון היא לאין ערוך יותר גדולה ,כי אני חשופה בצריח - כוווולם יודעים. זהו, נכשלתי.
הבנתי שני דברים, הדבר הראשון, זה שהבחירה שלי לעשות שינוי באכילה היא שלי. לקח לי זמן להגיע להבנה שזה בסדר לשמור על פרטיות בתהליך, זה לא מעניינו של אף אחד מה קורה אצלי בצלחת, מתי, כמה ולמה אני אוכלת דבר כזה או אחר. אני זאת שלוקחת אחריות על עצמה ואני עושה את זה באופן ובקצב שמתאימים לי, רק לי. אף אחד לא אמור לתת לי ציון, למחוא לי כפיים, לברר אם וכמה ירדתי במשקל... לא אמא, לא אבא, לא סבתא, לא סבא, לא החבר, לא החברות שלי, לא החברים של החברות שלי, השכנים, ... אף אחד, זה ענייני בלבד וכן, ככה נעים וטוב לי. או כמו שאמרה אחת הלקוחות שלי, "ההבנה שלשתף אחרים בתהליך שלי זה מחליש אותי". אז כן, אם זה מרגיש שזה מחליש אז להקשיב ולעשות מה שנעים ומחזק אותי.
הדבר השני שהבנתי זה שאני לא בדיאטה. אני עובדת על שינוי הרגלי אכילה, על אורח חיים בריא על בחירת מזונות בריאים יותר, אני משתדלת לוותר על מזונות עתירי שומן וסוכר, אני עוסקת בפעילות ספורט כזו או אחרת וככה נעים וטוב לי. מותר לי הכל, אבל אני בוחרת מה כן ומה לא, או כמה מכל דבר. ואז אם כבר שואלים אותי אז זה בדיוק מה שאני עונה ש " אני מעדיפה לא לאכול את זה", ש"אני משתדלת לא לאכול את זה" שזה אורח החיים ששלי ככה אני משתדלת להתנהל.
הצורך שלנו כבני אדם לדבר על דברים הוא צורך שנובע מכל מיני. בין אם מהרצון שידעו, מהצורך לקבל הכרה, חיזוק, או מהמחשבה האולי לא מודעת שאם נגיד לאחרים,  נהיה מחוייבים יותר למה שאנחנו אומרים. נדמה לי שההיפך הוא הנכון, שאם נעצור רגע ונשאל את עצמינו מאיזה מקום אנחנו רוצים להגיד, על איזה צורך זה באמת עונה לנו,  יכול להיות שנבין ששווה לנו לפעול אחרת ובמקום כהרגילינו להזדרז לשתף ולספר, נתאפק, נכבד את הפרטיות שלנו, נביא מידה של צניעות לתהליך ונעשה אותו למען עצמינו בעצמינו.