חזרה ל"שגרה"

זהו, נגמר, 

נגמרה חופשת הקיץ,

נגמרו החגים,

חוזרים לשגרה,

מצד אחד, כמה נעימה תחושת החופש, מורידים הילוך, קצב אחר, פחות מחויבויות, נינוחות גדולה יותר (כמובן שאם יש לנו ילדים קטנטנים שמעירים אותנו מוקדם ואנחנו נדרשים להרבה תשומת לב סביבם מושג החופש מקבל משמעות אחרת, עדיין, הרבה פעמים הקצב שונה) .

כמו כל דבר בחיים, זה עניין של מידה, יותר מידיי חופש נמאס, יותר מידיי אי חופש, מעייף... נעים כשזה במידה הנכונה, אז אנחנו יודעים להעריך את שניהם. יש משהו נעים בחזרה לשיגרה, בחזרה לעשייה, בחזרה להניע דברים, לחזור למסגרת, לסדר יום... זה נוסך תחושה של סדר, בהירות, שליטה (במובן הנעים שבה). איכשהו נושא השגרה, החופש, תמיד מתקשר גם לאכילה, אצל לא מעט אנשים החופש מייצר תחושת חופש מהמחוייבות לאכול בצורה מסויימת, להרפות, להרשות לעצמנו לאכול יותר מאותם מאכלים שב"שגרה" אנחנו פחות מרשים לעצמינו והידיעה שחוזרים לשיגרה נוסכת תחושה מרגיעה שהינה, חוזרים לשגרה ואיתה גם חוזרת שגרת האכילה, מאופקת יותר, מסודרת יותר. אבל תכלס, זה סוג של אשליה, כיוון שחופש ושגרה שניהם הם השגרה שלנו. כל שנה מגיעים חגים, כל שנה מגיעים חופשים, בכל שנה יוצאים וחוזרים מחופשה לעבודה, למחויבות, למסגרות, כל זה ביחד מהווה את שיגרת חיינו. אפשר להגיד שיש אכילה שמאפיינת ימים של "שגרת עבודה" ויש אכילה שמאפיינת ימים של "שגרת חופש", בפועל אין באמת הבדל, ההבדל העיקרי הוא קודם כל בהתייחסות שלנו למצב ( אני בחופש משמע אני אוכל מה שבא לי) ובנוסף האתגר שעומד בפנינו, כשאנחנו בחופשה, מן הסתם אנחנו נחשפים ליותר פיתויים וסדר היום שלנו שונה או יותר נכון יש פחות סדר יום ברור. 

אבל אם נבין שזה המצב, שככה הדברים, הם מתקיימים במחזוריות קבועה כל שנה, תמיד מגיע החופש, תמיד מגיעים החגים, תמיד מגיע שישבת, תמיד מגיע ארוע... נבין שאין באמת "אחרי החגים", אין באמת "מיום ראשון" אין באמת "אחרי החופשה"... יש עכשיו ויש אפשרות להשתדל בהתאם למצב. זו אכילה אפורה, לא שחורה, לא לבנה, אפורה, כזאת שאפשר לאמץ בכל מקום, בכל זמן ללא תלות בחופש או עבודה, ללא תלות בארוע או בחג, מתאפשרת בכל מצב. זה גם מתכון לניהול אורח חיים בריא וגם מתכון לשקט פנימי. "חזרה לשגרה" נעימה