למצוא חן או לא למצוא חן? זאת השאלה

כמה מאיתנו מתנהלים בעולם מתוך הצורך למצוא חן בעיניי אחרים,

או יותר נכון כמה מאיתנו בכלל ערים לכך שהם מתנהלים מתוך הצורך הזה? 

ונגיד שאכן זה כך אז מה הבעיה?

אין בעיה! אם זה כך וזה בסדר לנו אז יופי, רק שבדרך כלל הצורך למצוא חן בעיניי אחרים מונע מאיתנו לחיות את עצמינו ואת חיינו כמו שאנחנו היינו רוצים (וכשאני אומרת אחרים אני מתכוונת לבן זוג, הורים, חברים קרובים, ובכלל..."הם", החברה). 

המחשבה שיש סיכוי שהבחירות שאנחנו מבקשים לעשות בתחומי חיינו השונים, שהדעות שלנו, הרצונות שלנו, מה שאנחנו חושבים שמתאים לנו, לא עולה בקנה אחד עם מה שהבן זוג, חברים, משפחה קרובה, "הם".... חושבים, לא נוחה לנו.

האפשרות שמה שאנחנו חושבים/רוצים הוא בעיניהם "טעות", "מסוכן", "לא אחראי", "לא בסדר", "לא מקובל" ... גורמת לנו הרבה פעמים להאמין שהם יודעים והצדק איתם ובדרך כלל, גם בגלל שמראש קיים סיכון שניתקל בביקורת, אנחנו בכלל נמנעים מלהביע ולתקשר את מחשבותינו ורצונותינו.

ההנחה שלנו היא, שאם "כולם" או אדם שקרוב לנו וחשובה לנו הדעה שלו עלינו, או שאנחנו מחשיבים את דעתו באופן כללי, חושב אחרת מאיתנו, אז יכול להיות שאנחנו לא יודעים, שאנחנו טועים שמה שאנחנו רוצים נשמע סבבה אבל אולי זה לא מציאותי? אולי זה לא אחראי? אולי אנחנו לא מבינים והוא מבין הרבה יותר טוב מאיתנו?...

אז מה יקרה אם לא נמצא חן?

מה כל כך מסוכן בזה? 

מי אמר שאותם אנשים סביבי באמת יודעים מה נכון? ומה זה נכון בכלל? האם מה שנכון עבורם נכון בהכרח גם עבורי? ובכלל, כמה האנשים האלה חיים את חייהם באופן שהם מרגישים שהם מגשימים את עצמם, שהם נהנים, שהם מסופקים, שהם אמיתיים וכנים עם עצמם ועם הסביבה... או שאולי הם פשוט כל כך מפחדים שהם עצמם לא ימצאו חן בעיניי אחרים,  שהם משכנעים את עצמם שככה זה נכון ומשם גם מתנהלים מולינו.
 

לצורך למצוא חן יש מחיר,

לקוחה אחת שלי שמה לב שלא משנה כמה היא מבינה שמקום העבודה שלה לא מתאים לה, שהיא רוצה לעזוב ולעשות שינוי, לא משנה כמה הגוף כבר צועק "הצילו" ( כי הגוף יודע בדיוק מה מתאים לנו ומה לא, רק צריך להקשיב לו) עדיין, היא מחפשת את האישור מהאנשים שסביבה לכך שמה שהיא רוצה לעשות זה הדבר הנכון, שזה בסדר, שגם אם היא עוד לא יודעת מה הדבר הבא, שגם אם בא לה רגע להיות אמא, להנות מפחות עומס, להקדיש לעצמה, לבית, לילדים ולברר מה היא רוצה... שיגידו לה שזה בסדר, שהדברים יסתדרו, שיפרגנו... אבל זה לא קורה, וכל זמן שזה לא קורה אין בה את האומץ לפעול...
 

לקוחה אחרת ראתה, ששנים היא פועלת מהמקום שחשוב לה "למצוא חן" ולכן היא כל כך זהירה כל הזמן, נמנעת מלהביע דעה, מלבטא חוסר שביעות רצון, משתדלת לרצות ולהיות בסדר... כי חס וחלילה היא לא תמצא חן... והמחיר של זה? המחיר של זה הוא התעצמות של תסכול וכעס, שבאים אצלה לידי ביטוי במצבי אכילה רגשיים, בולמוסי אכילה ועודף משקל.
 

הפרדוקס כאן הוא שככל שמנסים למצוא חן ככה סובלים, ככה מתרחקים מלחיות את חיינו באופן המלא והנכון לנו.

האפשרות שלא נמצא חן, לרובינו היא לא קלה, היא מפחידה אותנו.

לייצר שינוי בחיים מצריך להכיר בדפוס הזה ולפתח אומץ. האומץ לסמוך על עצמינו, האומץ לבטא את רצונותינו כשיש אפשרות שמשהו לא בהכרח יאהב אותם.

אבל אתם יודעים משהו? אשה חכמה גילתה לי פעם, שלא משנה מה, "כשהולכים על ביצים, בסוף הן נשברות".

תמיד, אבל תמיד יהיה מישהו שלא נמצא חן בעיניו וזה בסדר.

רק מי שמוכן לחיות עם ההבנה הזו, יש בו את האומץ להביע עמדה, להביע דעה, ליצור, לקחת סיכונים, להצליח, להיכשל, לייצר שינויים, להגשים רצונות ולחיות את חייו באופן המדויק והנכון לו ביותר.