מה בין מסקנה לסכנה?

למחשבות פנים רבות, ישנן המופיעות כמתומללות במילים ישנן העולות כתמונה, יש היופיעו כזכרון, יש כדאגה, יש כתוכניות ובתוך כל אלה ישנה גם זו אשר תופיע, כמסקנה. 

מרביתן די ברורות, במידה ונתבונן יהא זה די פשוט וקל להבחין, לזהות, לשיים, לקטלג...

לעומתן, זו הנמצאת תחת "מסקנה" זו כבר שוחה בזרמים עמוקים יותר, בשקט, כמו היתה שקופה, חמקמקה, נסתרת מן העין, רואה ואינה נראית. 

דוגמא למחשבה מסוג מסקנה, כזו אשר לא פעם מתאפשר "לדוג" בתוך מרחב ים המפגש עם המתמודדים עם עודף משקל זו המסקנה "היות רזה = מסוכן" או המקבילה לה "עודף משקל = שומר עליי". 

כמו כל מסקנה, תנאים ונסיבות אשר חברו בזמן כזה או אחר, אי שם בעבר, יצרו קרקע לצמיחתה ומאותו רגע היא מתקיימת בנו, חיה, פועמת, נושמת, מקיימת ומכתיבה את אופן היותינו והליכתינו בעולם.

וכך, אדם המתמודד עם עודף משקל  ומבקש לייצר תהליך שינוי לטובת הפחתת משקל, עשוי למצוא את עצמו בכל פעם מחדש מתנהג באופן אשר מחבל בתהליך ואינו מבין מדוע. מאחר ואין לו גישה לאותה מסקנה אשר בבסיס ההתנהגות הזו אזי לשיטתו, הוא חסר כוח רצון, חסר מסוגלות, חסר סיכוי, חלש אופי, הוא "כזה" ועוד כאלו וכאלו אמירות שיפוטיות וברובן, מרפות ידיים, מייאשות. 

זיהוי מחשבות מסוג מסקנות אשר יושבות בבסיס ההתנהגות וההתנהלות שלנו מצריך הקשבה עמוקה. 

גם והיה וזוהתה מסקנה, עדיין אין זה אומר כי נוכל לשלוף ולנטרל אותה מן המרחב הפנימי, יתירה מזה, היווצרותה של מסקנה מסוג "לרדת במשקל זה מסוכן"/ "עודף משקל שומר עליי" נולדה באותו זמן על מנת לשמור ולהגן מפני חוויה שנחוותה כמסוכנת ולכן יש לזכור שכך ולנהוג בה בכבוד הראוי. עם זאת, האיום שהיה אז ממשי  אינו בהכרח ממשי כרגע. החרדה שנולדת בכל פעם שמסתמנת ירידה במשקל נולדת על רקע היות התודעה מורגלת במסקנה ההיא ובסיפור אותו היא מספרת לעצמה שוב ושוב, כל פעם מחדש. מופע החרדה המתעוררת בגוף הינו אמיתי לגמרי ונכון ורצוי כי נתייחס אליו ככזה לעומת זאת הסיפור מתוכו היא מתעוררת האם הוא תואם סכנה ממשית במציאות או שהוא פרי תודעתינו בלבד. 

זיהוי מסקנה המנהלת אותנו,  בד בבד עם התוודעות לפער בין המציאות המתקיימת בפועל לבין הסיפור אותו התודעה מספרת לנו יש ואולי יאפשר ברכות לצמצם את הרגל הדחף לחבל בתהליך בכל פעם מחדש ולאפשר לשאת אט אט אפשרות של תנועה ושינוי.