כהרגלם של חגים ומועדים הינה ונסתיים לו ראש השנה, מפנה אט אט את מקומו לקדושת יום כיפור אשר עוד רגע יציץ ויפציע מעבר לפינה.. ובעודנו פוסעים לעברו, הולכת ותופסת את מקומה מלאכת המגע עם חשבון הנפש, בקשת הסליחה. ומלאכה כמלאכה ניתן לגשת אליה באופנים שונים. דרך אחת, היא לגשת אליה מתוך מורגלות בתחושות של רגש אשם והפניית אצבע מאשימה, אולי כי כך מכירים, כך מורגלים כך יודעים או כי מאמינים שזו הדרך ואין זולתה... אך תסכימו איתי כי בחירה שכזו מעבר לרגש אשם תעורר תחושות נוספות ומכבידות כמו פחד, כעס אכזבה ורק תרחיק ותחטיא את המטרה העמוקה לשמה נתכנסנו והיא, נתינת הדעת על המגע עם היותינו כלפי עצמינו, כלפי האחר, האחר אלינו במהלך השנה החולפת וטיפוחה העדין של סליחה. דרך אחרת מאפשרת לנו קיומם של אותו חשבון נפש, נתינת הדעת והסליחה אך להבדיל מזו הראשונה, מבקשת מאיתנו לוותר על רגש האשם ובמקומו לאפשר את מקומם של החמלה, פתיחות ורכות הלב. נוכחותם של אלה יש ותרחיב את יכולתינו להתבונן פנימה, לפגוש, לראות, להיווכח, לסלוח ולהיסלח.
מלאכת טיפוח אפשרותה של סליחה איננה מלאכה של מה בכך, היא פועל יוצא של תרגול חוזר ונשנה בפתיחתו של הלב, במגע עם תבונתה של החמלה וכוחו המרפא של הפיוס.
מי ייתן ויום כיפור זה והבאים אחריו יהיו עבורינו בכל שנה תזכורת לתרגול אמנות הסליחה, אמנות לקיחת האחריות באופן מיטיב, יום יום שעה שעה, חתימה טובה ומועדים לסליחה⚘