"מצוות הכנסת אורחים"

יש רגשות שכיף לנו להרגיש אותם,
שהם עושים לנו טוב,
שבא לנו עליהם,
כמו שמחה התרגשות, הצלחה, מסוגלות, אהבה, הנאה... מה שנקרא, רגשות חיוביים.
יש רגשות שממש לא בא לנו עליהם,
שהם עושים לנו לא טוב,
רגשות כמו עצב, פחד, כעס, קינאה, אכזבה, תסכול, כשלון... מה שנקרא רגשות שליליים.
עכשיו, תחשבו על זה שבעצם רגש מסויים שעולה, מעורר בנו רגש נוסף שמייצר רגש נוסף בין אם ככה סתם כי בא לו או כי מתעורר רגש כלפי הרגש שעלה ונוצר גל של רגשות...
למשל, כשאני חווה רגש של כעס, יש סיכוי גדול שזה יעורר רגשות נוספים מאותה משפחה של רגשות שלא בא לנו עליהם כמו רגשות אשם, אכזבה...
ואתם כבר יודעים שיש קשר ישיר בין מחשבה ורגש או רגש ומחשבה, אז אם אני כועס עשויה לעלות בי מחשבה ביקורתית כמו, "מה אני כל כך כועסת עכשיו"? "מה הסיפור שלי"? ו"נו... תפסיקי לכעוס"!!!
וזה מין מעגל קסמים כזה, או אם תרצו כמעיין המתגבר:-) ולהיפך, כשמופיע רגש שנחשב רגש נעים, יש סיכוי שהוא יעורר רגשות נעימים מהמשפחה של הרגשות שבא לנו עליהם, למשל, רגש של שמחה, יעורר רגש של אהבה, של הצלחה, מסוגלות... יעלו מחשבות כמו "איזה יופי", "איזה כיף"... 

הרגשות שלא בא לנו עליהם בדרך כלל מעוררים בנו סלידה ורצון לא להרגיש אותם או להעלים אותם ואם אפשר אז גם כמה שיותר מהר, אז אולי נאכל משהו? ועוד משהו? וכדאי שהוא יהיה כמה שיותר טעים וזמין ואולי מאוד מתוק או אולי מאוד מלוח... אולי זה יעלים את הרגשות הלא נעימים? או שאולי נצא לקניות? אולי שם נצליח להיפטר מהרגשות הלא רצויים האלה שבאו???

לעומתם, רגשות שבא לנו עליהם מעוררים בנו רצון לעוד... כי כיף לנו ונעים לנו ובא לנו יותר מאלה...
בכל אופן, איך שלא נסתכל על זה, בסופו של דבר זה רגשות, בין אם זה נעים או לא ובשני המקרים מתעוררת השתוקקות, פעם זו השתוקקות שיפסיק ויעלם ופעם זו השתוקקות לעוד וכמה שיותר...

מה שוודאי זה שזה זמני כמו כל דבר,  וכמו כל דבר בקצב שלו זה ישתנה בעוצמתו או יעלם, בין אם זה יקח יותר או פחות זמן. כי הכל ארעי וחולפי וככה גם הרגשות שלנו. הצפיה שלא נרגיש רגשות שליליים היא צפיה וההשתוקקות להעלים או לא להרגיש, היא השתוקקות בפני עצמה וכנ"ל הצפיה שנרגיש הרבה רגשות חיוביים, היא ציפיה והשתוקקות. תמיד יהיו גלים כאלו ואחרים, גל של רגשות חיוביים עם התחלה שיא וסוף או גל של רגשות שליליים עם התחלה שיא וסוף. כל גל, נמשך זמן שונה, לכל גל גובה שיא שונה ומאפייני קצב ומשך דעיכה שונים.

אז מה אני בעצם אומרת לכם?
שכשאתם שמים לב שעולה רגש כזה או אחר, תזכרו שהוא זמני, אין טעם להילחם כדי להעלים אותו, אין טעם לאמץ אותו אליכם חזק בכל הכוח כדי שלא ייעלם, אין טעם לבקר או לשפןט אותו... כי זה טבעם של כל הדברים כולם, הם חולפיים וזמניים, אז כל שנותר לנו זה לנהוג עימם כבמצוות הכנסת אורחים, לאפשר להם להתארח אצלינו, לקבל אותם בסבר פנים יפות בסבלנות וחמלה ולדעת שיגיע הרגע שיתאים להם לעזוב ואז יגיע אורח כזה או אחר וחוזר חלילה...