רעב או דחף לאכילה?

כאשר עובדים עם אכילה רגשית, אחד הדברים המרכזיים שמבקשים לברר ולעורר, זה את תחושות הרעב והשובע, שכן במהלך הזמן, אבד לגוף הקשר עם התחושות הללו, הן נדחקו הצידה ואת מקומן תפסו משתנים אחרים שנכנסו למשחק ומנהלים את האכילה והם רבים ומגוונים אך מה שבטוח, רעב ושובע, הם לא. מה שמשותף להרבה מאוד מהמשתנים הללו זה שיש להם את היכולת המתעתעת להטעות ולהתל בנו,  לגרום לנו לחשוב שהינה, הינה פגשנו את תחושת הרעב, אך  בעצם מה שאנחנו פוגשים זה את הדחף לאכילה בתחפושת של רעב פיזי. 

כפי שכבר ציינתי בעבר,  דחף לאכילה יכול להתעורר מסיבות רבות,  זה יכול להיות מתוך רגש לא נעים שעולה והמיינד שלנו פונה לאכילה כדרך להימנע ממפגש איתו, כמו שיעמום, פחד, דאגה, עצב... זה יכול להיות מתוך רצון לא מודע להימנע מעיסוק מסויים, אמצעי לדחיינות, הימנעות או אולי מתוך הרגל... אך יחד עם זאת אני מבקשת להניח לרגע את הלמה בצד.  ורק להאיר את עצם החוויה והאפשרות שלנו לתת את הדעת ולהתעורר אל אותו תעתוע בצורת דחף לאכילה המתחפש לרעב ולא משנה מאיזו סיבה. 

עבודת הקשיבות (המיינדפולנס) מזמינה אותנו לפתח תשומת לב, בראש ובראשונה אנחנו מבקשים להפנות תשומת לב לגוף, לתחושות הגוף ומכאן אנחנו נעים ומרחיבים את הקשב הלאה. 

נחזור רגע אל אותו דחף לאכילה שמגיע לביקור...

נדמה לנו שאנחנו רעבים, נדמה לנו שהגוף מאותת לנו שהוא רעב, אבל אם נחדד את תשומת הלב סביר להניח שנצליח להבחין בו, בדחף לאכילה . בשלב הזה נפתחת בפנינו הזדמנות לחקירה, הזמנה לחקירה סקרנית, כמו גשש בלש המבקש להתחקות ולגלות רמזים קטנים, נסתרים מן העין, אוסף עוד ועוד נתונים,  עד נפטרת התעלומה ויאמר מצאתי!!!

חשוב להדגיש שהחקירה הזו זו חקירה שמבקשת להתקיים באופן מיטיב, נעדר תוקפנות, נמנע מלדחוק ומלהשיג אי אלו תוצאות ונזכיר לעצמינו שאנחנו עוסקים בדחף לאכילה, לכן נבקש תוך כדי החקירה להחזיק בעדינות בידיעה שהכל בסדר, אם נחליט לאכול, האוכל שם והרשות נתונה, אך בואו ניקח לעצמינו רגע לשהות עם הדחף הזה, לגלות ממה הוא עשוי, נסכים לשבת איתו רגע בעיניים עצומות, פקוחות או פשוט להיות איתו באשר אנחנו נמצאים בשגרת היום שלנו, נבקש להפנות מבט אל הגוף , לשאול, מה אני חש בפה?...אולי מתמלא ברוק...גרון?...אולי מרגיש צורך לבלוע...בטן?...אולי חסרת מנוחה...אולי מכווצת?... דופק?... אי נחת בתוכי? עצבנות?...עוררות יתר?... 

כל התהליך הזה יכול לקחת ממש כמה רגעים קצרים והוא מאפשר לשהות בתוך החוויה הזו, שבינינו, לעיתים היא יכולה להיות בעוצמות גבוהות אולי אפילו על גבול הבלתי נסבל, שכן זה לא קל לשאת דחף לאכילה מבלי לתת ישר , הרגע ועכשיו,  מענה... 

לכן נקפיד לנשום בעדינות, נתרגל להסכים להיות עם אי הנוחות שבדחף, נזכיר לעצמינו שהדברים ארעיים וכרגע התהווה גל של דחף וגם הוא כמו כל הדברים, זמני וחולפי...

עוד אלמנט שאפשר להכניס  הוא שימוש בדמיון... נדמיין את עצמינו אוכלים, ממש ניצור לנגד עינינו תמונה שלנו מתיישבים לאכול, נראה את המרכיבים נחוש את  הטעם בפה, את המרקם את תחושת הבליעה אולי את טעם הקפה או התה לסיום, את התחושה בבטן...

תרגול שכזה, שחוזר על עצמו פעם אחר פעם, מאפשר לנו לחדד את ההבדל בין תחושת דחף לאכילה ותחושת רעב, יש בו, כמו ללמד את הדחף עצמו, דחיית סיפוקים ולטפח בנו את היכולת להתמודד עם תחושת תסכול...

ייתכן שמעצם המגע עם הדחף והשהייה איתו הוא ישקוט, ייתכן שהפעולה האוטומטית לאכול בכל פעם שהוא מתעורר תצטמצם וייתכן שלאט לאט, פשוט יתבהר ויתחדד לנו ההבדל בין תחושת דחף לאכילה ותחושת רעב פיזי...לחיי הסקרנות והחקירה